זיכרון פרוצדורלי (באנגלית: Procedural Memory) הוא סוג של זיכרון המאפשר לנו לבצע פעולות מוטוריות, קוגניטיביות והרגליות בצורה אוטומטית, כמעט ללא צורך בתשומת לב מודעת לפרטים הקטנים. כשהמוח יודע “איך לעשות” משימה מסוימת. במאמר זה נעמיק בתפקידו של הזיכרון הפרוצדורלי, נבדוק כיצד הוא נבדל מסוגים של זיכרון נוספים, ונלמד מדוע הוא חיוני כל כך לחיי היומיום שלנו.
זיכרון פרוצדורלי מוגדר כזיכרון לטווח ארוך האחראי על אופן ביצוען של מיומנויות והרגלים. בשונה מזיכרון דקלרטיבי (Declarative Memory) – הכולל שני ענפים עיקריים: זיכרון אפיזודי (Episode Memory) וזיכרון סמנטי (Semantic Memory) – הזיכרון הפרוצדורלי אינו דורש שליפה מודעת של המידע. לדוגמה, כשאנו רוצים להסביר לחבר כיצד לרכוב על אופניים, נתקשה לתאר כל פרט קטן של שמירה על שיווי משקל או קואורדינציה מדויקת בין הרגליים לידיים. למרות זאת, כשאנו עולים על האופניים, גופנו יודע מיד כיצד לנוע, לפנות ולעצור – והכול מתנהל בצורה אוטומטית.
מדובר אפוא ב- סוג של זיכרון המכונה פעמים רבות "זיכרון של יודע-איך" (Knowing How) או "זיכרון של מיומנויות". הוא נרכש ומתבסס באמצעות תרגול חוזר ונשנה, עד שהוא הופך להיות חלק מובנה מתהליכי העיבוד במערכת העצבים. אנשי חקר המוח והפסיכולוגים מסכימים כי לזיכרון הפרוצדורלי מרכיב חזק של למידה מוטורית, אך כיום ידוע שהוא כולל בתוכו גם מיומנויות שאינן בהכרח מוטוריות, כגון פענוח קריאת תווים או למידת דפוסי חשיבה.
ישנם סוגים של זיכרון מגוונים במערכת הקוגניטיבית שלנו: זיכרון עבודה (Working Memory), זיכרון לטווח קצר (Short-Term Memory), זיכרון לטווח ארוך (Long-Term Memory), ובתוך הזיכרון לטווח ארוך – זיכרון דקלרטיבי וזיכרון לא-דקלרטיבי. תחת הקטגוריה של הזיכרון הלא-דקלרטיבי (Non-declarative Memory) נכללים גם הזיכרון הפרוצדורלי, הזיכרון הרגשי וזיכרונות שמקורם בהתניות למיניהן (קלאסית ואופרנטית).
ההבחנה בין זיכרון פרוצדורלי לדקלרטיבי חשובה מכיוון שהיא מדגישה את ההבדל בין “לדעת-איך” לבין “לדעת-מה”. בעוד שהזיכרון הדקלרטיבי עוסק בעובדות ואירועים – מידע שניתן לבטא במילים או בדימויים מודעים – הזיכרון הפרוצדורלי נתפס כנגיש פחות לדיווח מילולי, אך נוכח מאוד בפרקטיקה ובשגרת החיים.
מערכות המוח האחראיות על הזיכרון הפרוצדורלי כוללות בעיקר את הגרעינים הבזאליים (Basal Ganglia) ואת הצרבלום (המוחון). הגרעינים הבזאליים מעורבים בשליטה על תנועה ובניית דפוסים מוטוריים, ואילו הצרבלום אחראי רבות על תיאום, שיווי משקל ולמידת תנועות מורכבות. גם קליפת המוח המוטורית (Motor Cortex) ומבנים נוספים במערכת המוטורית משתתפים בתהליכי הלמידה והאחסון של הזיכרון הפרוצדורלי.
כאשר לומדים מיומנות חדשה, יש פעילות מוגברת באזורי מוח שונים המעורבים בלמידה מוטורית וקוגניטיבית. ככל שהאדם מתרגל יותר, מתרחשת ירידה בפעילות המוחית, מה שמייצג את המעבר לעיבוד יעיל ואוטומטי יותר של המידע. לכן, הסריקות הנוירולוגיות של אנשים שתרגלו פעולה מסוימת אלפי שעות – למשל פסנתרנים או ספורטאים – מראות כי מוחם מסוגל לבצע את הפעולות הללו בשיתוף פעולה יעיל בין אזורי המוח הרלוונטיים, תוך חיסכון במשאבי קשב.
לזיכרון הפרוצדורלי תרומה משמעותית לחיי היומיום שלנו:
פגיעה בגרעינים הבזאליים או בצרבלום עלולה להוביל להפרעה ביכולת ללמוד מיומנויות מוטוריות חדשות או לשמר מיומנויות קיימות. לדוגמה, מחלת הפרקינסון, המערבת פגיעה בגרעינים הבזאליים, משפיעה לעיתים קרובות על למידה מוטורית ועל ביצוע תנועות בצורה חלקה. עם זאת, חלק מהמחקרים מצביעים על כך שתרגול מכוון ופיזיותרפיה עשויים לעזור במידה מסוימת לשמר הרגלים או לשפר את התפקוד.
גם אצל אנשים עם פגיעות מוחיות אחרות, כגון שבץ מוחי, קורה לעיתים שהיכולת המוטורית נפגעת, אך בעזרת שיקום פיזיותרפי ניתן לעורר מחדש מנגנוני למידה פרוצדורליים ולסייע בתהליך ההחלמה.
