הזיכרון המפורש כולל שני מרכיבים מרכזיים: זיכרון אירועי הנקרא גם אפיזודי וזיכרון סמנטי. שני סוגי הזיכרון הללו שייכים לקטגוריית הזיכרון הדקלרטיבי, כלומר אותו זיכרון נשלף באופן מודע וגמיש ומאפשר לנו לבטא ידע באופן מילולי או חשיבתי.
הזיכרון הסמנטי מוגדר כ ידע כללי כמו עובדות, מושגים וכללים שאנו רוכשים לאורך חיינו. ידע זה כולל מידע על השפה, על העולם הסובב אותנו, ועל משמעויות של מילים וקטגוריות שונות. בניגוד לכך, זיכרון אירועי הנקרא גם אפיזודי מתייחס לזיכרונות אישיים הקשורים לזמן, למקום ולאירועים ספציפיים בחיינו. הוא מתעד את העבר ומספקת מסגרת להבנה של התנסויות עתידיות, ומסייע לנו לחזות כיצד מצבים דומים עשויים להתרחש בעתיד.
האינטראקציה בין ידע קודם לקידוד מידע חדש
הזיכרון המפורש כולל קידוד מידע חדש בזיכרון האפיזודי מסתייע בידע קודם הקיים בזיכרון הסמנטי. בזכות הקשר ההדוק הזה, הידע האפיזודי מסתייע בידע קודם הקיים בזיכרון הסמנטי כדי לעזור לנו לפרש, לארגן ולזכור אירועים שמתרחשים בחיינו. בו באופן, המידע החדש מקודד באופן יסודי יותר, כיוון שהוא נשען על רשת מושגים ועקרונות שכבר קיימת בראשנו.
מעניין לציין כי האפיזודי ניתן לרכישה באופן מהיר יחסית, ולעיתים קרובות הידע האפיזודי ניתן לרכישה באופן חד פעמי. חוויות אישיות הנלוות ברגש חזק או בתשומת לב גבוהה נחרטות בתודעה בעוצמה. מנגד, בזיכרון סמנטי התהליך נבנה בהדרגה, תוך שילוב מידע חדש עם ידע ישן באופן השונה מזה שבו נרכש הזיכרון האפיזודי. גם המידע החדש המקודד באופן סמנטי עשוי לעבור תהליך של אינטגרציה איטית הכולל חזרתיות וחיבור למשמעויות רחבות יותר.
מבחינה תפקודית, הזיכרון המפורש מאפשר לנו להיזכר בפרטי מידע באופן מודע, לשחזר סיטואציות שונות מחיינו ולהשתמש בידע הכללי שצברנו לקבלת החלטות. תהליך זה מתבצע כאשר הזיכרון נשלף באופן מודע, ואנו מסוגלים לשלב בין מקורות ידע שונים ולהתאים אותם לצרכים העכשוויים שלנו. כך, אם אנו מנסים להיזכר היכן החנינו את הרכב, נפעיל את הזיכרון האפיזודי; ואילו אם אנו מחפשים מידע על חוקי התנועה, נסתמך על הזיכרון הסמנטי שבו באופן שיטתי נשמר המידע על תקנות ותמרורים.
יחד עם זאת, לצד הזיכרון המפורש, קיים גם הזיכרון המרומז כולל מיומנויות מוטוריות, הרגלים והתניות שאינם מחייבים שליפה מודעת. כך למשל, לימוד רכיבה על אופניים מתבצע דרך תרגול חוזר, ופחות דרך אזכור מילולי של השלבים. הזיכרון המרומז מאוחסן לרוב במבנים מוחיים שונים, ומנגנוני הקידוד והשליפה בו אינם מודעים.
חשוב לזכור כי לרכישה באופן חד יש יתרונות וחסרונות. מצד אחד, אירוע מרגש או טראומטי עשוי להיחרת בזיכרון האפיזודי מידית; מצד שני, מכיוון שידע דקלרטיבי רגיש במיוחד לשכחה אם לא נחזור על החוויה או לא נקשר אותה לידע קיים, הזיכרון ילך וידעך. תהליך השכחה קשור גם לאופן שבו מחוזק הזיכרון לאחר רכישתו, ומידת הרלוונטיות שלו לפעולות היומיומיות.
לבסוף, חשוב להדגיש שהזיכרון המפורש הוא מנגנון חיוני ללמידה ולתפקוד קוגניטיבי גבוה. הוא מאפשר ארגון מידע, גמישות מחשבתית וחיבור בין אירועי העבר, ההווה והעתיד. בזכות העובדה שמידע שנלמד בזיכרון האפיזודי או הסמנטי יכול להתעדכן לאורך זמן, הוא נשלף באופן מודע וגמיש ומאפשר לנו לצמוח, ללמוד מחוויותינו ולהתאים את עצמנו למצבים חדשים. כך, מכלול המערכות הללו – המפורש והמרומז, האירועי והסמנטי – תורם להבנתנו את העולם, לבניית זהות אישית ולתהליכי היצירה והלמידה המלווים אותנו בחיי היומיום.
