דמנציה היא מצב רפואי המתאפיין בהדרדרות קוגניטיבית המשפיעה על היכולת לבצע פעולות יומיומיות, להבין את הסביבה ולזכור מידע. מדובר בהפרעה שכלית שמובילה לשינויים קוגניטיביים משמעותיים ולירידה בתפקודים השונים של המוח. דמנציה יכולה להתפתח ממספר סוגים שונים של מחלות, כל אחת עם מאפיינים משלה. אחד הסוגים הידועים ביותר הוא מחלת האלצהיימר, אך קיימות גם מחלות נוספות כמו דמנציה וסקולרית ודמנציה הנגרמת על ידי גופיפי לואי.
דמנציה וסקולרית היא אחת הצורות השכיחות של דמנציה, והיא נגרמת כתוצאה מבעיות בכלי הדם המוליכים דם למוח. בניגוד למחלת אלצהיימר, שבה מדובר בהרס של תאי המוח בגלל היווצרות חלבונים פגומים במוח, דמנציה וסקולרית היא מחלה הנגרמת כתוצאה משיבושים במערכת הדם, שמובילים להפרעה בהגעת דם מחומם ומחומצן למוח. מצב זה יכול להיגרם בעקבות מספר בעיות בריאותיות המשפיעות על כלי הדם, ביניהן יתר לחץ דם לא מטופל, אובדן תפקוד של הלב, שבץ מוחי, ותרומבוזה (חסימה של כלי דם על ידי קריש דם).
הסיבה המרכזית של דמנציה היא בעיות בכלי הדם, שעשויות להוביל להרס של תאי המוח. באופן כללי, כלי הדם המוליכים דם למוח יכולים להיפגע ממספר גורמים:
תסמינים של דמנציה וסקולרית משתנים מאדם לאדם, אך בדרך כלל הם כוללים את הדברים הבאים:
הטיפול בדמנציה וסקולרית מתמקד בעיקר בניהול גורמי הסיכון ושיפור איכות החיים של המטופל. טיפול תרופתי כולל תרופות להורדת לחץ דם, תרופות נוגדות דיכאון ותרופות לשיפור זרימת הדם. במקרים של חולים אשר סבלו משבץ מוחי, יש לעיתים צורך בתהליך שיקום ממושך על מנת לשפר את תפקודם היומיומי ולמנוע הידרדרות נוספת.
מניעת השפעתה של דמנציה וסקולרית כוללת את הטיפול במחלות כמו יתר לחץ דם, סוכרת והשמנת יתר. כמו כן, פעילויות גופניות שגרתיות, שמירה על תזונה נכונה, והפסקת עישון עשויות להקל על התסמינים ולהפחית את הסיכון להחמרה של המצב.
גורמי הסיכון לדמנציה כוללים מגוון רחב של פרמטרים, ביניהם גורמים גנטיים, סביבתיים ואורח חיים. גורמי סיכון כמו יתר לחץ דם, עישון, השמנה או חוסר פעילות גופנית יכולים להגדיל את הסיכון להתפתחות דמנציה. בנוסף, קיימת תיאוריה לפיה שמירה על משקל תקין ופעילות גופנית סדירה עשויים להפחית את הסיכון להתפתחות דמנציה. אנשים בעלי רקע משפחתי של מחלות דמנציה חשופים יותר למחלה, בעוד שגורמים כמו לחץ נפשי, תרופות מסוימות, תחלואה כרונית ושחיקה קוגניטיבית יכולים להחמיר את המצב.
הירידה בתפקודים הקוגניטיביים היא סימן מרכזי לדמנציה. שינויים קוגניטיביים אלה עלולים להימשך תקופה ארוכה ולהשפיע על יכולת הזיכרון, החשיבה וההבנה. חולים בדמנציה עשויים להיתקל בקשיים בהבנת שפה, בזיכרון לטווח קצר, בקשיים בתכנון ובביצוע משימות יומיומיות פשוטות.
הירידה בתפקודים היא חלק בלתי נמנע של המחלה וכוללת תפקודים שכליים ורגשיים כאחד. תסמינים נוספים עשויים לכלול שינויים במצב הרוח, הפרעות בתיאבון, ותחושת בלבול שיכולה להיגרם על ידי חוסר יכולת להבדיל בין מציאות לדמיון.
הטיפול בדמנציה משתנה בהתאם לסוג המחלה ולשלב ההתפתחותי של המחלה. במקרה של מחלת האלצהיימר או דמנציה וסקולרית, טיפול תרופתי עשוי להאט את התהליך אך לא להפסיק אותו לחלוטין. הטיפול כולל לעיתים תרופות נוגדות דיכאון, תרופות לשיפור הזיכרון, ותרופות להורדת לחץ דם.
במקרים של דמנציה הנגרמת על ידי גופיפי לואי, הטיפול הפליאטיבי, שמטרתו להקל על הסבל של המטופל ולהפחית את התסמינים הפיזיים והנפשיים. טיפול זה אינו מיועד להחלים מהמחלה, אלא לשמור על איכות חיים גבוהה.
הקפדה על אורח חיים בריא יכולה להפחית את הסיכון להתפתחות דמנציה ולנוריד את שכיחות המחלה. פעילויות גופניות סדירות, שמירה על משקל תקין, ותזונה בריאה המכילה חומצות שומן חיוניות וויטמינים, יכולים לתרום רבות לבריאות המוח. יתר לחץ דם שלא טופל מהווה גורם סיכון משמעותי לדמנציה וסקולרית, ולכן חשוב לטפל בו באופן מונע.
שמירה על פעילות קוגניטיבית, כמו קריאה, למידה או משחקי חשיבה, יכולה לעזור לשמור על פעילות המוח ולהפחית את הסיכון לדמנציה. גם שיפור המצב הרגשי והנפשי חשוב, כאשר חיזוק קשרים חברתיים והימנעות מבודדות חברתית תורמים לשיפור מצב הרוח ולבריאות הנפשית.
